אשמה וגירושין

גירושין הם תהליך מורכב וקשה, שמשנה את חיי הזוגות המעורבים בו.
הגירושין מביאים לסיום של קשר רומנטי, לפירוק של תא משפחתי, לשינוי במעמד הכלכלי והחברתי ולהשפעות על הילדים (אם ישנם). 

לא פלא שרבים מהמתגרשים חווים רגשות של צער, אובדן, דיכאון, חרדה וכעס.
אבל יש רגש אחד שמיוחד במיוחד לנשים המתגרשות, וזהו רגש האשמה. 

אשמה היא רגש שמתעורר כאשר אנחנו חושבים שעשינו משהו לא נכון, שפגענו באחרים או בעצמנו, או שלא עמדנו בציפיות שלנו או של אחרים. 

אשמה מביעה את הסתירה בין המציאות לבין הערכים, המטרות או התקוות שלנו.
אשמה יכולה להיות רגש מקדם, אם היא מעודדת אותנו לתקן את הטעות, לבקש סליחה, ללמוד מהניסיון ולשנות את ההתנהגות שלנו לעתיד. 

אבל אשמה יכולה גם להיות רגש פוגעני, אם היא מובילה להרגשה של חוסר ערך, הלקאה עצמית, ניתוק מאחרים ומעצמנו, ומניעה מלהתקדם ולהתפתח. 

למה נשים חשות אשמה בגירושין יותר מאשר גברים?? 

התשובה תלויה במספר גורמים, כגון: 

1. התפקידים המגדריים של הנשים בחברה. 
   רבות מהנשים גדלו עם הרעיון שהן אחראיות לשמירה על הבית, המשפחה והקשר הזוגי.
   הן מונעות מהנורמות החברתיות, התרבות והדת, שהן צריכות להיות אימהות טובות, נשות חייל, ולהקריב את עצמן למען האחרים.
   כאשר הן מתגרשות, הן עלולות לחשוב שהן נכשלו בתפקידים האלה, ולהאשים את עצמן על הפירוק של הבית והמשפחה.
   
   
2. ההשפעה של הגירושין על הילדים.
   אחת הדאגות הגדולות של הנשים היא כיצד הגירושין ישפיעו על הילדים שלהן.
   הן יכולות לחשוש שהילדים יסבלו מהטלטלה, האבדה, הקונפליקטים, האשמה והבלבול שמלווים את הגירושין.
   הן יכולות להרגיש אשמה על שהן לא הצליחו לתת לילדים שלהן משפחה שלמה ומאושרת ולחשוש שהן פגעו בהם לטווח ארוך.
   
   
3. הקשר בין הנשים לבני הזוג.
   הקשר הרומנטי הוא אחד הקשרים החשובים והמשמעותיים בחיינו.
   הוא מספק לנו אהבה, תמיכה, שייכות, שיתוף ושותפות.
   כאשר הקשר נגמר, אנחנו עלולים להרגיש אובדן גדול, ולהתגעגע למה שהיה
   
   
4. הנשים יכולות להאשים את עצמן על שהן לא היו טובות מספיק, או שהן עשו משהו שגרם להתרחקות, התנשאות, בגידה או פירוק הקשר.
   הן יכולות גם להרגיש אשמה על שהן היו אלו שהחליטו להתגרש, או שהן לא ניסו מספיק כדי לשמור על הקשר.

אז איך מתמודדים עם תחושת האשמה בגירושין? 

להלן מספר טיפים: 

1. לזהות ולהבין את המקורות של האשמה ולשאול את עצמך: 

על מה אני מאשימה את עצמי?
מה הן הציפיות שלי מעצמי ומאחרים?
האם הן הגיוניות והוגנות?
מה הם הערכים והתפקידים שאני מקבלת או דוחה?
מה הן ההשפעות של החברה, התרבות והדת על האשמה שלי?
האם אני מקבלת אחריות יתר על המידה או מפנה אותה לאחרים?
האם אני מכירה את הטעויות שלי ומתקנת אותן, או שאני מתעלמת מהן או מתגברת עליהן? 

2. להתמקד בעצמך ולטפל בעצמך.

להבין שאת הגירושין אינך יכולה לשנות, אבל את עצמך כן.
לחשוב על הדברים שאת אומרת לעצמך, ולהחליף את האמונות השליליות והמאשימות באמונות חיוביות ומעודדות.
להכיר את היתרונות והחוזקות שלך, ולהעריך את ההישגים וההתפתחות שלך.
להתפנק ולתגמל  את עצמך על הדברים הטובים שאת עושה לעצמך ולאחרים.
לשמור על בריאותך הגופנית והנפשית ולהקדיש זמן לתחביבים, להשכלה, לעבודה ולכיף. 

3. לחפש תמיכה והבנה. 

לדבר עם אנשים שאת סומכת עליהם, ושיודעים להקשיב לך בלי לשפוט או לכפות עלייך את דעתם.
לחפש קבוצות תמיכה או אימון אישי או זוגי, שיכולים להציע לך כלים ותובנות להתמודדות עם הגירושין.
להיות פתוחה לחוויות ולרעיונות של אחרים שעברו את התהליך, וללמוד מהם.
להפסיק להשוות את עצמך לאחרים, ולהבין שכל אחד חווה את הגירושין באופן שונה ובקצב שלו. 

4. להתמודד עם המציאות ולהתקדם.

לקבל את העובדה שהגירושין הם חלק מהחיים שלך, אבל לא כל החיים שלך.
להבין שהגירושין הם לא סוף, אלא התחלה של פרק חדש בחייך.
לחשוב על המטרות והחלומות שלך, ולעשות צעדים קטנים להשגתם.
להיות גמישה ומוכנה לשינויים, ולראות את ההזדמנויות והאתגרים שמולך.
להיות אופטימית ולהאמין שאת יכולה להיות מאושרת ומרוצה מחייך, גם אם את מתגרשת. 

לסיכום:
גירושין לא מסיימים את החיים , רק את הנישואין.

בהצלחה,
טלי