יעד מקסים ליציאה מהארון

(מקסי"ם – מדיד-קצוב-ספציפי-ישים-מקורקע)

יציאה מהארון יכולה להיות תהליך מאתגר ורגשי,
ולכן הצבת יעדים ברורים וברי-השגה יכולה לייצר עבורנו תחושת וודאות ויציבות חזקים יותר. 
שימוש בראשי התיבות מקסי"ם (זכויות יוצרים לתרגום הקיצור המוכר SMART לי ולליר לוטאו שחר, ב.מ) 

זהו כלי המגיע מעולם הניהול האירגוני והינו כלי אפקטיבי ומוכר להגדרת יעדים מדוייקים, מתוקף כך שהם מדידים, קצובים, ספציפיים, ישימים, ומקורקעים. 

לפניך שאלות מכוונות על-מנת לעזור לך לוודא – האם היעד ששמת אל מול עיניך הוא יעד מקסי"ם?

מ' – האם היעד שלי מדיד? 

שאלות מכוונות – 

האם היעד שלי ניתן למדידה בדרך כלשהי?
האם יש לי איך לעקוב אחרי ההתקדמות שלי?
האם אני יכול.ה למדוד אל מול המציאות – מה עשיתי, מה התוצאה?
האם עשיתי יותר או פחות ממה שכיוונתי אליו?
שאלות בסגנון הזה, הכול על מנת שכאשר נבחן את המציאות מאוחר יותר,
התשובות יוכלו לתת לנו מושג בהיר יותר על ההתקדמות שלנו. 

שאלות נוספות ומעט מאתגרות יותר אודות השאלה 'האם זה מדיד' יכולות גם להיות שאלות על מידת המתח שאני חש בגוף כשאני משתף בתוכן מורכב, או מידת הרוגע שאני מצליח לגייס – או כל אלמנט רגשי/גופני אחר –
וכאן דרוש לעיתים חיבור גבוה לגוף ולתחושות שלנו. 

הצעה ממקדת – קודם כל לנסות להבין עם עצמך בכלל – לאיזו מהגישות התחברת יותר?
גישה חיצונית קונקרטית או גישה שממוקדת בחיבור לגוף?
לאחר מכן שווה לנסות לכתוב טווח מדיד כלשהו שיקדם אותך.
זו למעשה הנקודה הראשונה מתוך היעד המקסי"ם בדרך אל המטרה שלך, בדרך אל חופש ואותנטיות ומימוש עצמי, ולא משנה איך בדיוק אלו נראים עבורך.

דוגמאות מדידות – דוגמא אחת למשל יכולה להיות שרטוט ציר זמן משוער עבור מתי אני רוצה לצאת,
כמה זמן אני מתכנן להקדיש לכך, או שאף ניתן לקבוע אמת מידה על סמך כמות הא.נשים בפניהם אני רוצה לבחור להיחשף ולשתף עד יום ההולדת הבא שלי.
חשוב לזכור – רק את.ה קובע.ת מה אמת המידה שלך להתקדמות. 

ק' – האם היעד שלי קצוב בזמן? 

שאלות מכוונות – 

כמה זמן ארצה להשקיע ביעד שלי?
כמה זמן התכוננות לפני הפעולה עצמה נדרש לי על-מנת לממש את היעד שלי?
באיזו שעה אני רוצה לעשות את זה?
באיזה תאריך, או באיזה יום בשבוע?
האם ציר הזמן להגשמת המטרה שלי ברור לי מספיק?
האם יעדי הביניים בדרך ברורים לי מספיק?

הגדר ציר זמן מובן ובהיר ככל הניתן להשגת היעד שלך. 

דגש חשוב לשאלות – 

האם הקצב שקבעתי לעצמי לוקח בחשבון את היכולות והקשיים שלי?
האם הקצב שקבעתי לעצמי חומל עלי או מדרבן אותי במידה הרצויה לי?
האם הקצב שקבעתי לעצמי חקוק באבן, או שיש לי מידה של גמישות סביבו?
וזכרו שאין תשובות לא נכונות, מקסימום יעדים שאפשר לעדכן ולשנות.

דוגמאות קצובות בזמן – 

לפעמים זה אומר להציב לעצמך דד-ליין ליציאה ספציפית כלשהי מהארון, למשל מול ההורים,
או שזה יכול להיות משהו הרבה יותר קטן כמו לבחור תאריך מתי אבחן מחדש את הנושא בכלל – בגישה ש'עד אז אני משחרר.ת את הנושא'.
זה יכול להיות דד-ליין שלפיו ארצה ללכת למפגשים קבוצתיים ולהקדיש שעתיים בשבוע לחוויה משותפת או קהילתית עם קבוצת השווים לי – ולו רק כדי להיחשף ולבחון עוד אסטרטגיות אפשריות, וחוויות אחרות מנקודת מבט של מי שהינם במקום דומה.
או שזה יכול להיות תאריך יציאה מהבית על מנת לייצר מרחק בטוח ביני לבין המשפחה שלא מקבלת אותי, לפני שאצא בפניהם מהארון באופן רשמי וסופי או פירוט היעדים הקטנים בדרך לרגע בו אספיק לחסוך מספיק כסף כדי לצאת לעצמאות כלכלית, ולהיות האחראי הבלעדי לגורלי.
לחילופין זה יכול להיות קצב שמתאר את מספר הא.נשים שאספר להם על הזוגיות שאני כבר מתקיים בה. 

ושוב – חשוב מאוד לשים לב שכיוון שאנחנו למעשה לא מדברים על הצבת יעדים עסקית, ותקתוק של מכירות, והקמת עסק… אלא על לקיחת שליטה ואחריות על קצב ההיפתחות והשיתוף שלנו בתכנים שעלולים להיות מורכבים ומציפים – חשוב שנוכל לתת לעצמנו מרווח נשימה מספק בזה עד כמה שניתן.

ס' – האם היעד שלי ספציפי? 

שאלות מכוונות – 

היה ברור כלפי עצמך מה אתה רוצה להשיג מכל יציאה מהארון שבשליטתך. 

האם ארצה לספר לאדם מסויים, או לקבוצת אנשים מסוימים?
האם ישנה בי ציפיה כלשהי לתגובה ספציפית כלשהי?
איך ארגיש אם לא אקבל את התגובה הזו?
איך ארגיש אם כן?
האם יש משהו שאני יכול לעשות כדי לשתף מעצמי באופן מדוייק יותר עבור המטרה שלי?
האם שווה לי לפעול באופן זהה מול כל הא.נשים, או לשתף יותר או פחות מול גורמים שונים וקבוצות שונות?
מה ארגיש בנוח לשתף בעבודה? במשפחה?
האם אתה רוצה להיות לגמרי מחוץ לארון בכל תחומי החיים שלך בשלב מסויים, או שתעדיף לבחור ולמדר, ולשמור על פרטיותך מול חלקים מסויימים בחייך?
האם התהליך שאתה מייחל לעצמך מאפשר, וימשיך לאפשר, את אותן החירויות לאורך כל הדרך?
מה המחירים שתהיה מוכן לשלם עבור החיים באותנטיות גבוהה יותר?
מה המחירים שלא תהיה מוכן לשלם? 

דוגמאות ספציפיות – 

ככל שנצליח להגדיר לעצמנו כיצד נראית הצלחה באופן יותר ספציפי – כך היעד יהיה ברור ומדוייק יותר, וכך גם הצעדים בדרך אליו.
וככל שהיעדים בדרך אל המטרה יהיו ברורים יותר נוכל לצלוח אותם יותר בקלות, וברוגע ולדבוק בכיוון שבחרנו לעצמנו.
למשל לפעמים יכול להיות שיהיה מדובר בביסקסואל, שרוצה לשתף את בת הזוג שלו במשיכה גם לגברים, והזדהות עם הכותרת ביסקסואל.
לפעמים זה אומר שמהיום ארצה לפתוח את הקשר, או שארצה לצרוך תכנים על הקהילה הגאה.
יכול להיות שארצה לשתף בעבודה את הבוס, כך שהוא יוכל לגבות אותי אם אגיב כנגד גילויי להטבקפוביה במקום העבודה.
ולפעמים זו תהיה בקשה להזמין את בן הזוג שלי לארוחת השבת – ובאופן ש'מקבל' אותו כבן זוג שלי, ולא כ'חבר' שהוזמן לארוחה.
ובשורה התחתונה – ככל שאבין עם עצמי יותר בבהירות מה מטרת השיתוף, כך הוא יהיה בהיר ומחבר יותר. 

י' – האם היעד שלי ישים? 

שאלות מכוונות –

אנחנו מכירים את מצבנו הכי טוב.
האם אני מציאותי לגבי מה שאני יכול להשיג בנסיבות החיים הנוכחיות שלי?
האם יש לי הכלים לעשות זאת?
האם יש לי המשאבים לעשות זאת?
האם אני אוכל לעמוד במחירים, במידה ואנסה ואעשה כמיטב יכולתי ובכל זאת אכשל?
האם אני יכול להתמודד עם הרווחים במידה ואצליח?
בעצם מטרת השאלות האלה – להבין ככל הניתן מה מצבי בפועל, האם המטרה שקבעתי לעצמי 'משפחה מחבקת ואוהבת ללא תנאים' היא יעד ישים או שמא תקווה לא ריאלית?
וגם כאן, זכרו – המטרה היא לבחור לעצמנו יעד ישים שיוכל לעזור לנו לממש את הצרכים והמטרות שלנו.
מה מידת האחריות שלי, מה מידת השליטה, ועד כמה היעד שלי ישים?
האם שווה לבחור יעד רגשי יותר, שיאפשר לי 'לשחרר' את הסיטואציה וכביכול לדחות את המימוש העצמי שלי בתקופת זמן מסויימת, או שהיעד הישים עבורי יהיה לשתף בכל הכוח ולהתמודד עם כל ההשלכות והתוצאות, כיוון שיש לי הכלים והאפשרות לשאת את אותן השלכות ותוצאות?

דוגמאות ישימות –

בגדול זו הגישה האימונית כולה על רגל אחת.
כל אחד מאיתנו יודע מה המטרה, היכולות והאתגרים של עצמו – גם אם לא נדע לתת להם שם ומילה ברורים.
ותחת האמונה הזו, נוכל לבחון האם היעדים והרצונות שלי – ולפעמים אפילו האם הציפייה שלי לזכות באמפטיה מהמשפחה שלי, לנוכח יציאה מהארון מולם – בכלל ישימים וריאליים.
למשל אם אבא שלי 'פרימיטיבי' (כמו שאבות רבים מעידים על עצמם במצבים כאלו!) אולי לצפות לחיבוק ממנו מיד אחרי היציאה מהארון – זו סטירה מצלצלת מהמציאות שחבל שנחווה.
עם זאת, אולי בעוד חודשים, או שנים, או שעות של שיחות בנושא, הסיכוי לקבל ממנו את מלוא התמיכה יגדל. לצערינו, האטסרטגיה הנפוצה של מימוש הצורך במשפחה ומשפחתיות, במרחב מוגן ובטוח שמקבל אותנו ללא תנאים דווקא בתוך המשפחה הביולוגית לא תמיד אסטרטגיה שזמינה לנו או בכלל אפשרית.
לפעמים זו אכן פריווילגיה שאין לנו גישה אליה.
זאת במיוחד בתחילת תהליכי גילוי מגדריים או משיכתיים שדורשים יציאה מהארון בפני משפחה שמרנית ובתנאי חיים שמתנגדים לשינויים מהירים הכרוכים במימוש העצמי שלנו.
עם זאת, לפעמים היעד הישים הבא יהיה 'להזכיר את מצעד הגאווה בלי להתחיל ריב' או 'להצליח לשנות נושא למשהו קליל בכל פעם שהנושא עולה בארוחה המשפחתית' ולא הרבה מעבר.
כל אחד מאיתנו ומה שישים ורצוי עבורו.ה.

מ' – האם היעד שלי מקורקע? 

שאלות מכוונות – 

האם המטרה שלי מקורקעת בנסיבות חיי?
האם היעד הזה יטיב וישפר את נסיבות חיי ואת הרווחה הכללית והאושר שלי?
האם זו מטרה שלי, או מטרה של הסביבה?
האם אני יכול להסתדר כלכלית גם ללא תמיכה ההורים שלי כרגע?
האם אני מוכן להסתכן באובדן העבודה בעבור האותנטיות שלי?
האם סביבת המחיה שלי תישאר בטוחה אחרי שאצא מהארון?
האם יש לי אפשרות לשנות סביבה במידה ואחד היעדים שלי יוליד תגובות לא רצויות ומסוכנות מהסביבה?
שאלות אלו נועדו לצייר את ה'גבול' האפשרי, על-מנת שנזכור שגם אחרי היציאה מהארון, אנחנו צריכים להמשיך ולהתקיים בעולם.
זהו רק שלב, ורק צעד, בדרך אל חיים אותנטיים, מחוברים, ומאושרים יותר.

דוגמאות מקורקעות –

למשל אם אני מרגיש הרבה לחץ או חרדה סביב השהייה בארון, ייתכן וכלים להתמודדות עם ההצפות הרגשיות יהיו היעד המקורקע הכי מתאים עבורי, או שייתכן ואין לי אפשרות להישאר בארון מסיבה כלשהי, והאסטרטגיה שהכי תיטיב איתי תהיה לשתף בכנות ובפתיחות עם כל אדם הנקרה בדרכי ולו רק כדי להוציא את זה מהדרך.
היציאה מהארון עשויה להיות צעד חשוב לקראת הרגשה אותנטית ונוחה יותר בעור שלך – והיא עלולה להיות 'נענוע סירה' אינטנסיבי שיגזול יותר אנרגיות ממה שהאותנטיות תספק לנו בשורה התחתונה.
למשל בעבודה זמנית כשכיר, האם שווה לי להשקיע את הזמן בלהיות חוד החנית להסברה להטבקית, או שבאתי להרוויח קצת עמלות – ולהתמקד בהשקעת הכסף הזה בעתיד שלי.
אין תשובה אחת נכונה, ומידת היציאה מהארון של כל אחד.ת מאיתנו היא תמיד תמיד תמיד אינדיווידואלית, אם נרצה שהיא תשרת אותנו.

לסיכום – יעד מקסי"ם לדוגמה; 

עד סוף החודש, אצא מהארון בפני שני החברים הקרובים ביותר שלי, ואספר להם שאני בתחילתה של זוגיות חדשה עם גבר.
אעשה זאת על ידי שיחה אישית פנים אל פנים איתם.
אשוחח עם כל אחד מהם בנפרד, בביתו, בשעות הערב המוקדמות ואכוון את דברי כך שאומר להם בסופו של דבר שהם חברים שאני מעריך, ושהשמחה שלהם בכך שמצאתי זוגיות שטובה לי היא משהו שחשוב לי.
אני מתכנן למדוד במהלך השיחות האלה גם את זמן השיחה ואשים לב תוך כמה זמן אני מרגיש מוצף, אם בכלל. כמו-כן אשים לב ואשאר במודעות לגבי כמה אצליח להישאר רגוע במהלך השיחה על-ידי תשומת לב לגוף ולמידת המתח בכתפיים שלי באופן ספציפי.
אני מאמין שכל המרכיבים של היעד שלי ניתנים להשגה, שהם רלוונטיים לאור המטרה הכללית שלי לצאת מהארון בפני אבא שלי, שהוא קצת שמרן, ואני לחוץ מהמחשבה על השיחה איתו – וכן לאושר ולרווחה שלי, כי הכנות חשובה לי בחיים, והיעד עצמו תחום בזמן וניתן למדידה. 

סה"כ יעד מקסים!

וזכרו, היציאה מהארון היא תהליך אישי והמסע של כל אחד מאיתנו בהכרח יהיה שונה וייחודי.
והגדרת יעד מקסי"ם יכולה להיות דרך מועילה לנקוט בצעדים קונקרטיים הברורים לנו לקראת יציאה החוצה,
עם זאת חשוב לזכור להיות אדיב וסבלני עם עצמך לאורך כל התהליך. 

אתה יכול לעשות את זה מקסים!