למה הבת שלך מרצה?

למה הבת שלך מרצה ואיך זה פוגע בבטחון שלה?

לפעמים את מסתכלת על הבת שלך ורואה משהו שרק את מבחינה בו:

היא צוחקת עם החברות, יוצאת, משתלבת, אבל בפנים היא קצת מתכווצת.

היא משנה את עצמה, לא אומרת מה שהיא באמת רוצה, מתפשרת, רק כדי להרגיש שייכת.

למה זה קורה?

בגיל הזה להיות חלק מהחבורה זה כמעט הכל..

החברות, ההודעות בוואצפ, מה חושבים עליה..

היא לומדת מהר איך להתנהג,

אם תבלוט מדי, אולי יגידו שהיא מוזרה.

אם תגיד מה שהיא באמת חושבת, אולי לא יקבלו אותה.

אז היא מתאימה את עצמה, "מרצה" את כולם.

לא כי היא חלשה, כי היא מפחדת שאם תביע את עצמה כמו שהיא באמת, אולי לא יקבלו אותה.

איך תזהי אם היא מרצה?

שימי לב אם היא:

• משנה את הדעה שלה לפי מי שנמצאת לידה
• חוזרת הביתה מותשת ממפגש חברתי
• לוקחת ללב כל מילה קטנה
• מתקשה להגיד “לא” גם כשלא נוח לה
• עונה  "לא משנה לי" כמעט על כל דבר

מה המחיר של ריצוי ?

היא בודקת את עצמה כל הזמן:

זה היה בסדר?

אמרתי משהו לא נכון?

אולי הייתי צריכה לשתוק?

וככה, לאט-לאט, היא פחות מביאה את מי שהיא באמת.

כשהיא כל הזמן משנה את עצמה בשביל אחרים, משהו בה מתחיל להיעלם.

היא לא נותנת מקום למה שחשוב לה באמת. קשה לה להגיד "לא" ולבחור בעצמה..

זה פוגע בביטחון שלה, היא לומדת שהרצון של אחרים קובע, ולא מה שהיא באמת רוצה. 

איך את יכולה לחזק אותה?

תדברי איתה על מצבים חברתיים.

בלי בלשפוט או להאשים, בלי "אמרתי לך ".

רק הקשבה.

תשאלי אותה: מה את באמת חושבת? מה היה לך נעים שם ומה פחות?

תתני לה מקום לטעות וללמוד בעצמה, אל תרוצי לפתור כל סיטואציה במקומה.

שימי לב איך את מדברת על עצמך לידה.

אם את מקטינה את עצמך,

מבקשת אישור, או מפחדת להגיד את דעתך.

תהיי דוגמה לגבולות בריאים.

תלמדי אותה שאפשר להגיד “לא” בנימוס.

ושאפשר לבחור אחרת מהחבורה ועדיין להישאר שייכת.

המסר הכי חשוב:

הבת שלך לא צריכה שכולם יאהבו אותה.

היא צריכה להרגיש בטוחה להיות מי שהיא.

כשהיא מרגישה שאת מקבלת אותה כמו שהיא –

היא לומדת לקבל את עצמה.

וכשאת מחזקת אותה, את מראה לה שהיא חשובה,

את מלמדת אותה להקשיב לעצמה ולהיות נאמנה לעצמה.

וזה מתחיל בבית.

במה שאת עושה כל יום, באיך שאת מדברת על עצמך.

בדוגמה שאת מראה לה,

שגם לאמא  מותר להיות לא מושלמת, לבחור בעצמה, ולא להתאים את עצמה לכולם.

שלך,
ליז