זר לא יבין זאת:
הסיפוק של מאמן

אם תשאלו אותי מה זה הסיפוק של מאמן,
אספר לכם סיפור קטן מהכדורסל.

כשחקן כדורסל זכיתי לחגוג 4 אליפויות,
גביע מדינה אחד, ועליית ליגה אחת מרגשת ברמות.

כמאמן כדורסל לעומת זאת,
זכיתי לחגוג אליפות אחת בלבד.

כל זכייה כזאת הייתה אושר טהור
שאי אפשר לתאר במילים,
אבל האליפות האחת כמאמן,
הייתה המתוקה מכולן.

השחקנים שלי סמכו עליי שאדע להוביל אותם לניצחונות, ובחרו ללכת אחריי..
זה גרם לי להרגיש אחריות גדולה עליהם,
וזה דחף אותי להיות הכי טוב שאוכל להיות עבורם.

לראות את השחקנים שלי גוזרים רשתות וחוגגים אליפות בסוף העונה העצים עבורי את חוויית האליפות פי 100
והסב לי סיפוק אדיר.

זר לא יבין זאת.
זה הסיפוק של מאמן – לראות את האנשים שלו מנצחים.

ולמה אני מספר לכם את זה…?

בתור הבעלים של סטנדרט,
וה"אבא" של משפחת המאמנים שלנו,
אני מרגיש ב-ד-י-ו-ק אותו דבר.

כל פעם שמאמן מעדכן אותי שהוא הצליח במשהו,
כל פעם שמאמנת מספרת לי שהיא "ניצחה"
באתגר פרטי כלשהו שלה,
זה מסב לי סיפוק ענק.

הם סומכים עליי, בחרו ללכת אחריי,
ואני דואג להם, באמת ומכל הלב.
זאת אחריות שלי להיות הכי טוב שאוכל להיות עבורם
כדי שגם הם יזכו "לגזור רשתות ולחגוג אליפות"
ואני לא אעצור עד שזה יקרה.

לא מזמן שאלו אותי מה ה"למה" שלי?
עניתי:

"אני אוהב לראות את האנשים שאני אוהב,
כובשים את פסגת האולימפוס שלהם,
ומרימים איתי לחיים"

כי בסוף, הסיפוק של מאמן לא נמדד בגביעים שלו,
אלא בגביעים של האנשים שהוא מוביל.

לחיי הטיפוס!

📢 רוצים לקבל את המאמרים הבאים ישר לטלגרם? הצטרפו לערוץ של סטנדרט

שלכם,
אבירם