הפחד מהטוב

סוף סוף מצאתם זוגיות..
הכל רגוע ואתם מאושרים ולאחר תקופה מסוימת פתאום המחשבות מתחילות להתרוצץ בראש:
איך יכול להיות שטוב לי? 
למה מגיע לי כל הטוב הזה? 
ואז אתם מתחילים לחפש מה לא בסדר ומנסים לתת אישור לפחדים והמגננות שלכם
ואתם אפילו לא יודעים למה זה קורה.

ואז מתחיל הריחוק,
הפחד מלהפגע שוב במקרה שהקשר יסתיים
והפחד להתמסר לקשר ולבן או בת הזוג שלכם. 

לתופעה הזו יש שם: "אנשים מפחדים מהרע אבל הם עוד יותר מפחדים מהטוב"

אנחנו חיים במציאות שאנו לא מאמינים שטוב לנו.
הרי לא מגיע לנו כל הטוב הזה ולא מגיע לנו להיות מאושרים.
כי ברגע שטוב לנו יש לנו מה להפסיד ואז מגיעה מגננה שלנו,
אם אפסיד את הטוב הזה אני עלול להפגע ואז אהיה עצוב, ארגיש שוב אומלל ואולי בדיכאון
אז מראש כדאי לי לא לנסות להמשיך את הקשר הזה כדי שלא אגיע למצב של פגיעות נוספת.

הבעיה האמיתית היא שאנחנו לא מפחדים מהרע, אנחנו מפחדים מהטוב!
נכון, זה נשמע מוזר.

בפועל אני פוגש המון אנשים בקליניקה שלי שאומרים לי אני לא רוצה להכנס לקשר כי מה יקרה אם יהיה לי טוב תקופה מסויימת ואז זה יגמר?
זאת אומרת שיש לי מה להפסיד, וכשיש מה להפסיד, הלב זוכר מה קרה בפרק א' ונסגר שוב.

אז מה קורה שם בפנים באמת?
בואו רגע נצלול לתוך הלב והראש ונבין.

1. הזיכרון הרגשי מתעורר 

כמו שאמרנו הראש והלב זוכרים את העבר.
נטישה, אכזבה, ואולי אפילו בגידה.
וכשהטוב מגיע הלב אומר "אל תתרגל לזה, זה רק יפגע בך כי אתה לא יכול לבטוח יותר, 
איבדתי אמון בקשר ואף אחד לא מבטיח לי שהאכזבה לא תחזור שוב".
היה לי מקרה כזה בדיוק עם אחד המתאמנים שלי –
הוא היה בקשר טוב והתחיל לחשוש שמא זה יגמר והוא יפגע שוב

2. מנגנון ההגנה נכנס לפעולה

יש חלק במוח שלנו שנקרא "אמיגדלה" שמחפש השרדות ולא אושר לכן המחשבות האלו "קופצות" לנו במח.
כמו למשל "עדיף להתרחק עכשיו מאשר להישבר אחר כך".

(האמיגדלה היא מבנה קטן בצורת שקד הממוקם עמוק באונה הרקתית במוח, ומהווה חלק מרכזי במערכת הלימבית. היא מתפקדת כמרכז לעיבוד רגשות, בדגש על פחד, חרדה, תוקפנות ותגובות לחץ ("הילחם או ברח"). האמיגדלה מקשרת בין מידע חושי לרגש, ומסייעת ביצירת זיכרונות רגשיים חזקים).

3. בלבול בין רוגע לרגש

אנשים שהתרגלו להיות בקשרים סוערים או שחיפשו תמיד איך לא להיות לבד,
עלולים לפרש את הלבד שלהם כחוסר רגש.
אבל לפעמים אנחנו צריכים את הלבד שלנו ואת השקט ה "לא מוכר הזה".
למזלנו יש פתרון לזה.
אנסה כאן לתת לכם כמה פתרונות שיוכלו לעזור.
בתהליך האימון האישי אנחנו מסתכלים פנימה ובשלב הראשון מזהים את הפחדים האלו,
בהמשך לומדים כלים שמסייעים להתמודד עם המחשבות והחסמים שלנו.
חלק מהכלים הם:

– זהו את הדפוס בזמן!

איך? 
על ידי שאילת שאלות.
למשל: 
מה באמת מפחיד אותי עכשיו?
מה עומד מאחורי הפחד הזה?

– להבדיל בין אינטואיציה לחרדה
אינטואיציה באה מהבטן.
חרדה באה מהראש והיא לא אמיתית.

– דברו את הפחד.
תגידו לעצמכם: "הפחד לא באמת קיים. אני מודע אליו ולא נותן לו לנהל לי את חיי". 

– תנו ל"טוב" זמן.
כשאנחנו מאפשרים לטוב זמן אנחנו מסוגלים להתרגל אליו, כמו לכל דבר חדש.

משפט אחד שחשוב לזכור:
כשהפחד מגיע זה לא אומר שזה לא נכון, לפעמים זה פשוט אומר שהדבר חשוב לנו.

ולסיום,
בפרק ב' אנחנו מגיעים עם ניסיון אבל גם עם צלקות.
השאלה היא לא האם נפחד?
השאלה צריכה להיות: האם ניתן לפחד לנהל אותנו או אנחנו אותו?

שלכם,
אייל