איך לעבור / לשרוד את החופש הגדול כשאת אמא לילד עם צרכים מיוחדים

אמא יקרה, החופש הגדול הוא לא באמת חופש בשבילך – וזה בסדר גמור להגיד את זה !

הרשתות מלאות עכשיו בתמונות של חופשות משפחתיות בטן-גב, טיולים בחו"ל וחיוכים בנתב"ג. אבל אצלך בבית, יולי – אוגוסט נראים אחרת לגמרי. 

עבורך, כאימא לילד עם צרכים מיוחדים, הקיץ הוא לא זמן של מנוחה.
הוא זמן של יציאה מהמסגרות המוכרות, שינוי משמעותי בשגרה שהילד שלך כל כך זקוק לה, וכתוצאה מכך, עלייה בעומס ובמתח.

במקום לנוח או לנפוש כמו כולם, את מוצאת את עצמך 24/7 מחפשת פתרונות לימים ושעות שאין לילד מסגרת, מחפשת פעילויות שיתאימו לו, ובודקת איך זה מסתדר עם שאר הילדים,
וכשזה לא מסתדר, צריך למצוא עוד פתרונות, ואם אין פתרון מושלם – מתחילים לצוץ רגשות האשם…                              והראש עובד קשה, ואין לך רגע לעצמך.

אז תרשי לעצמך להרגיש את כל מה שעולה בך.
את התסכול, השחיקה, הבדידות וגם את הקנאה.                                         

מותר לך להיות עייפה.
מותר לך להרגיש שכבר אין לך כוח או סבלנות,
שאת על הקצה גם אם החופש התחיל לפני רגע,
ומותר לך אפילו לייחל לרגע שהחופש הזה כבר ייגמר. 

כי זו המציאות שלך,
ואת זו שצריכה להתמודד עם זה, פשוט כי אין לך ברירה אחרת.

זר לא יבין זאת…

השינוי מתחיל כשאת מחליפה את רגשות האשם והתסכול,
במחשבות של אמונה ותקווה שתצליחי לתכנן חופשה שתתאים בדיוק למציאות שלך,
ולקחת בחשבון שגם היא לא תהיה מושלמת,
שגם שם כנראה שיהיו אתגרים,
ולהזכיר לעצמך, עם הרבה חמלה, שאת עושה את הכי טוב שאת יכולה.

בתוך השגרה היומיומית של ניהול הבית, הטיפולים והדאגות,
קל מאוד לשכוח את עצמך.        
המבט מופנה כל הזמן החוצה – אל הילדים, אל הצרכים של המשפחה, אל המשימות הבאות.
אבל ברגעים האלו ממש, הדבר הכי חשוב הוא להפנות את המבט פנימה, אלייך.
לעצור לרגע, לקחת נשימה עמוקה ולשאול את עצמך בחמלה:
מה אני צריכה עכשיו?
מה יעשה לי טוב היום?             
זה יכול להיות גם דבר קטן שייתן לך כוח, כמו כוס קפה עם חברה,
יציאה בערב עם בן הזוג,         
או צפייה בסרט.     

                                                                                                                                   
זכרי, כדי שתוכלי להמשיך להעניק, את חייבת להעניק קודם כל לעצמך.
את מוזמנת להניח, גם אם לרגע, את העומס,
להקשיב למה שהלב שלך מבקש,
ולהתחיל לחיות את החיים שאת רוצה ומגיעים לך – צעד אחד קטן בכל פעם.          

שלך,
חנה