מה באמת עובר על בני נוער
ואיך הורה יכול להיות העוגן שלהם

מה באמת עובר על בני נוער ואיך הורה יכול להיות העוגן שלהם

בני נוער לא קמים בבוקר כדי להקשות.
הם לא מחפשים עימות ולא נהנים לדחוף גבולות סתם,
הם קמים עם עומס רגשי, עומס מחשבתי ולחץ פנימי שהם בעצמם לא תמיד יודעים להסביר.

 זה גיל שבו הראש עובד מהר, המחשבות רצות, הרגש חזק, אבל הכל עדיין לא מסודר.
זה גיל של שאלות, מי אני, מה הערך שלי, איפה אני עומד מול אחרים, לאן אני שייך ולמה נראה שלכולם מסביב יש ביטחון ורק אני מרגיש מבולבל.

הרבה בני נוער נראים כלפי חוץ מתפקדים, הולכים לבית ספר, נפגשים עם חברים, יושבים שעות מול מסכים, עונים בקצרה, לפעמים צוחקים, אבל בפנים מתנהל מאבק יומיומי על תחושת ערך, על מקום, על זהות, מאבק מול השוואות בלתי פוסקות מי יותר יפה, מי יותר חזק, מי יותר מצליח, מאבק מול פחד לטעות, מול הפחד לאכזב, מול החשש לא להיות מספיק טוב..

המאבק הזה לרוב שקט.
הוא לא תמיד מתפרץ, אבל הוא שם כל הזמן.
לפעמים בלילה לפני השינה, לפעמים בדרך לבית ספר, לפעמים ברגעים של שקט שבהם הראש לא מפסיק לעבוד.

כהורה זה מבלבל.
אתה רואה את הילד שלך משתנה, פחות משתף, יותר נסגר, תגובות חדות,
לפעמים כעס, לפעמים אדישות, לפעמים ניתוק.
ואתה רק רוצה לעזור לתקן, להחזיר אותו לעצמו.
אבל כל מילה מרגישה לא במקום, כל עצה נשמעת כמו ביקורת, כל שאלה מרגישה חודרנית וכל שתיקה מדאיגה.
ואז נוצר פער.

אתה דואג והוא מתרחק.
אתה מנסה להתקרב והוא נסגר.
ואתה נשאר עם תחושת חוסר אונים ועם לב שרק רוצה שיהיה לו טוב.

האמת פשוטה,
בן נוער לא צריך הורה מושלם, הוא לא מחפש תשובות לכל דבר, הוא צריך הורה נוכח!
כזה שנשאר יציב גם כשהוא לא מבין הכל, כזה שלא נבהל.
מרגיש חזק כזה, שמאמין בו גם ברגעים שהוא עצמו לא מאמין בעצמו.
ההתנהגות שאתה רואה, הכעס, הסגירות, ההתרחקות, השתיקות.. אלה לא הבעיה, אלה הסימן.
סימן שמשהו בפנים מבקש חיזוק.
לא תיקון.
חיבור תחושת ביטחון.
מקום בטוח לנשום בו ולהיות בו מי שהוא באמת.
פחות לתקן ויותר להקשיב.

לפעמים בן נוער רק צריך מקום שישמעו אותו.
בלי למהר לייעץ, בלי למהר לשפוט, בלי למהר להשוות,
לשקף לו את הכוח שלו דרך מאמץ, דרך התמודדות, דרך התמדה, דרך הדרך שהוא עושה ולא רק דרך התוצאה, ולשמור על שגרה ברורה שנותנת לו קרקע יציבה גם כשהרגש סוער, גם כשהבלבול גדול וגם כשהלב מתכווץ.
ובן נוער שמרגיש שיש לו גב, לא צריך לצעוק כדי שיראו אותו והוא לא צריך להילחם כדי להרגיש שהוא שווה.

מאור סבג מאמן מנטלי לבני נוער